משבר בני הערובה במרכול הכשר ב־9 בינואר 2015 היה מעשה מחריד של טרור אנטישמי שזעזע את פריז ואת העולם, והדגיש את האיום המתמשך של קיצוניות כלפי קהילות יהודיות. פיגוע זה היה חלק מסדרה של תקריות טרור איסלאמיסטיות שפגעו בבירת צרפת במשך שלושה ימים, החל בטבח במשרד המגזין 'שרלי הבדו', ב־7 בינואר, שהביא למותם של 12 בני אדם. תקרית המרכול הכשר לא רק הדגישה את הפגיעות של אתרים יהודיים בצרפת, אלא גם העלתה חששות עמוקים על חוסר סובלנות דתית ואתנית, ביטחון ואתגרי סיכול הטרור בחברה רב־תרבותית.

רקע כללי:

אחר הצוהריים ב־9 בינואר הסתער אמדיה קוליבאלי, חמוש בנשק אוטומטי, על המרכול הכשר Hypercacher בפורט דה וינסן, פריז, והחזיק בקונים ובעובדים כבני ערובה. הפיגוע תוכנן בכוונה לשעות שבהן נערכות ההכנות לשבת, והמרכול נבחר משום שהוא היה ממסד יהודי, ובכך, לדעת קוליבאלי, היה סמל לדת שאליה התיימר להתנגד. קוליבאלי, שטען לנאמנות למדינה האסלאמית של עיראק והלבנט, ביקש להגן על ההתקפות על 'שרלי הבדו' ודרש חופש עבור האחים קואאצ'י, מבצעי הירי ב'שרלי הבדו', שהיו מעורבים באותה עת בעימות עם המשטרה.

פרטים על הפיגוע:

המצור נמשך מספר שעות, כאשר שידורי טלוויזיה חיים הוסיפו למתח ולפחד. קוליבאלי הרג ארבעה בני ערובה בתחילת האירוע, לפני שהמשטרה הסתערה על המרכול, הרגה אותו ושחררה 15 ניצולים. התגובה המהירה של המשטרה הצרפתית והכוחות המיוחדים הייתה מכרעת במניעת אובדן חיים נוסף, אך התקרית הותירה את האומה ואת הקהילה היהודית במדינה בהלם ובאבל.

קורבנות הפיגוע:

ארבעת הקורבנות, כולם גברים יהודים, היו יוחנן כהן (22), יואב חטב (21), פיליפ ברהם (45) ופרנסואה־מישל סעדה (64). על מותם התאבלה אומה ששלמה שכבר נרתעה מהמתקפה על 'שרלי הבדו' והאירוע עורר התפרצות של סולידריות ברחבי צרפת והעולם. כל קורבן הותיר אחריו משפחות וקהילות הרוסים מאובדן, חייהם נקטעו באופן טרגי על ידי מעשה של שנאה:

- יוחנן כהן היה עובד צעיר במרכול הכשר, ידוע באדיבותו ובאופיו המועיל.

- יואב חטב, סטודנט עם עתיד מזהיר לפניו, זכה לשבחים על גבורתו במהלך הפיגוע, כשניסה לפרק את קוליבאלי מנשקו ולעזור לאחרים.

- פיליפ ברהם היה מנהל מכירות ואב, זכור בזכות מסירותו לאמונתו ולקהילתו.

- פרנסואה־מישל סעדה היה מנהל בכיר בדימוס, אהוב על משפחתו, כבעל, כאב וכסב מסור.

לאחר מכן, הייתה המתקפה על המרכול הכשר למוקד לדיונים על אנטישמיות, טרור והצורך באחדות אל מול הקיצוניות. התקרית הביאה להגברת אמצעי האבטחה במוסדות יהודיים בצרפת ועוררה דיון לאומי על הצורך בהגנה על קהילות פגיעות. אירועי הנצחה ואזכרות נערכו לזכר הקורבנות, גברו היוזמות למאבק בדיבור שנאה ובהקצנה. המתקפה נותרה תזכורת בולטת למחיר השנאה ולחשיבותה של ערנות, סובלנות וסולידריות אל מול האיומים על החירות והשונות.