רצח אלברט רביבו (2003)
יהודי אחד נהרג בפעולת איבה בקזבלנקה, מרוקו, 11 בספטמבר 2003
רצח אלברט רביבו, על רקע סדרה של התקפות על יהודי מרוקו, הדגיש את הסיכונים של אנטישמיות וקיצוניות אלימה במרוקו.
הרצח האכזרי של אלברט רביבו, סוחר עצים בן 55 וחבר מוערך בקהילת יהודי מרוקו, ב־11 בספטמבר 2003, סימן הסלמה מחרידה באלימות האנטישמית במרוקו. רביבו נורה למוות כשיצא מחנותו בשוק 'לקריה' בקזבלנקה – מעשה ששלח גלי הלם הן בקהילה היהודית המקומית והן בחברה הרחבה. פיגוע זה לא היה אירוע בודד אלא חלק ממגמה מטרידה, שכן הוא התרחש ימים ספורים לפני רצח אזרח יהודי אחר, אלי אפריאט, והגביר עוד יותר את החששות בקרב יהודי מרוקו.
הנסיבות סביב מותו של רביבו הובילו תחילה להשערות כי ייתכן שהדבר קשור למחלוקות בשוק השחור ובחוגי ההברחות באזור. עם זאת, המתקפה שלאחר מכן על אפריאט אילצה בדיקה מחודשת של תיאוריה זו, וחשפה מניע מרושע יותר שמקורו באנטישמיות עמוקה. רציחות אלו הדגישו את הנוכחות והסכנה של קיצונים איסלאמיסטים אלימים במרוקו, מתוך כוונה לפגוע ביהודים כדי להפיץ פחד ולזרוע פילוג.
תקופה זו התאפיינה במתח מוגבר ובחוסר ביטחון של האוכלוסייה היהודית במרוקו, שמספרה כבר פחת ממספרה באמצע המאה ה־20 עקב ההגירה ההמונית. הקהילה, שההיסטוריה שלה במגרב ארוכה ביותר, מצאה את עצמה מתמודדת עם מציאות חריפה: הקיום המשותף שלה עם שכניה המוסלמים, שנחשב לעתים קרובות כמודל של הרמוניה דתית, היה נתון תחת איום.
הרצח של רביבו, שהגיע בעקבות הפיגועים הרצחניים בקזבלנקה, במאי 2003, שפגעו בין היתר במבנים בבעלות יהודית, הדגים את הסכנות החדשות העומדות בפני יהודי מרוקו. ההפצצות וההתקפות הבאות על אנשים כמו רביבו הדגישו את פגיעותה של הקהילה היהודית בפני אידיאולוגיות קיצוניות שמצאו דריסת רגל בעולם המוסלמי.
אובדנו של אלברט רביבו היה טרגדיה שהדהדה הרבה מעבר לקהילתו הקרובה, וסימלה את האתגרים הרחבים יותר של המאבק באנטישמיות והבטחת ביטחונן של אוכלוסיות מיעוטים. מותו, תזכורת חדה להשלכות של שנאה וחוסר סובלנות, דחק בקהילות הלאומיות והבין־לאומיות כאחד להרהר ולאשר מחדש את מחויבותן לדו־קיום דתי ולכבוד הדדי.