פיגוע הדקירה במהלך חגיגת חנוכה במונסי, ניו יורק, ב־28 בדצמבר 2019, בולט כמעשה אלימות מתועב במיוחד, המדגיש את האיום המתמשך של אנטישמיות בחברה המודרנית. מתקפה זו לא רק ניתצה את שלוות החגיגה הדתית, אלא גם הדגישה את הפגיעות של קהילות מיעוטים ואת ההשפעה ההרסנית של אלימות מונעת שנאה.

רקע כללי:

מונסי, עיירה במחוז רוקלנד, ידועה בקהילה היהודית האורתודוקסית הגדולה שלה. האזור הוא מוקד לתרבות ולחיים יהודיים, ובשל כך הוא מקום רב־משמעות לאירועים דתיים יהודיים. חג החנוכה, חג האורות, הוא זמן משמח בלוח השנה היהודי, הנחגג בהדלקת נרות, בתפילות ובהתכנסויות. ההתקפה בזמן חגיגה זו הייתה פגיעה ישירה במסורות הללו ובתחושת הביטחון של הקהילה.

פרטים על הפיגוע:

המקרה התרחש בביתו של הרב חיים רוטנברג, הממוקם סמוך לבית הכנסת שלו, שם התאספו עשרות להדלקת החנוכייה ולחגיגת חג החנוכה. בתקיפה פתאומית, וללא כל התגרות, פרץ גבר חמוש במאצ'טה לביתו של הרב והחל לתקוף את הנוכחים. התוקף, שזוהה מאוחר יותר כגרפטון תומאס, גרם לפציעות קשות לחמישה אנשים לפני שגורש משם על ידי ההמון. הוא נמלט מהמקום אך נתפס מאוחר יותר על ידי רשויות החוק.

הפיגוע לא היה רק חוויה טראומטית לקורבנות ולנוכחים אלא גם שיגר גלי הלם בקהילה היהודית ברחבי ארצות הברית. התקרית סווגה במהירות כפעולת טרור מבית, ועוררה חששות כבדים מפני עליית הרגשות האנטישמיים והאלימות במדינה.

קורבנות הפיגוע:

קורבנות הפיגוע המחריד הזה היו בני הקהילה היהודית המקומית, שנאספו כדי לחגוג את אמונתם ומסורתם. ביניהם היה יוסף נוימן, גבר בן 72, שסבל מפציעות אנושות. נוימן סבל מפגיעת ראש קשה ונותר בתרדמת בעקבות התקיפה. למרבה הצער, הוא נכנע לפציעותיו שלושה חודשים לאחר מכן, ומיקד את חומרת האירוע אף יותר. הקורבנות האחרים, ששמותיהם לא פורסמו בהרחבה מתוך כבוד לפרטיותם ולביטחונם, סבלו מדרגות שונות של פציעות פיזיות. הם גם התמודדו עם טראומה פסיכולוגית ארוכת שנים, תוצאה שכיחה בקרב שורדי התקפות אלימות כאלה.

בעקבות הפיגוע נרשמה שפע של תמיכה בקורבנות ובקהילה היהודית במונסי ומחוצה לה. אורגנו משמרות זיכרון ומפגשי סולידריות, ומנהיגים מכל הקשת הפוליטית גינו את האלימות. התקרית הדגישה את הצורך בהגברת אמצעי האבטחה במקומות הפולחן וקראה למודעות ולפעולה רחבה כלפי גל האנטישמיות.

אירוע זה נותר כתזכורת מוחלטת לסכנות של שנאה וקנאות בלתי מבוקרות, והוא מדגיש את החשיבות של עמידה יחד אל מול מעשי אלימות כאלה. הקורבנות, עם סיפוריהם האישיים והטראומה הקולקטיבית שספגו, מזכירים לנו את הצורך הדחוף לטפח חברה שבה סובלנות וכבוד לבני כל הדתות והקהילות הם בעלי חשיבות עליונה.