ב־15 בנובמבר 2003, באיסטנבול, טורקיה, התרחשו שני פיגועי התאבדות הרסניים בבתי הכנסת 'נווה שלום' ו'בית ישראל', ציוני דרך של הקהילה היהודית בעיר. התקפות מקבילות אלה לא הובילו רק לאובדן חיים טרגי, אלא גם העידו על הסלמה עגומה בדפוס ההתמקדות באתרים דתיים, והדגישו את הטווח העולמי של הטרור ואת אופיו חסר ההבחנה.

רקע כללי:

בית הכנסת נווה שלום, הממוקם ברובע ביוגלו, הוא הגדול ביותר באיסטנבול והיה מקום תפילה מרכזי של יהודי טורקיה. בשנת 1986 כבר היה מטרה למתקפת טרור. בית הכנסת 'בית ישראל', הממוקם ברובע שישלי, הוא אתר דתי חשוב נוסף לחברי הקהילה היהודית באיסטנבול. שני המקומות מסמלים את נוכחותם ואת תרומתם ארוכת השנים של היהודים בטורקיה, ואת בתי הכנסת למרכזים תרבותיים ורוחניים רבי־משמעות.

פרטים על הפיגוע:

הפיגועים בוצעו על ידי מחבלים מתאבדים שנהגו במשאיות עמוסות חומר נפץ ופוצצו את עצמם סמוך לפתחי שני בתי הכנסת במהלך תפילות הבוקר. העיתוי נבחר בכוונה כדי למקסם את כמות הנפגעים שנאספו לתפילה. בפיצוצים נהרגו 23 בני אדם, בהם שישה יהודים ו־17 מוסלמים, בעיקר עוברי אורח ושוטרים ששמרו על האתרים. נוסף על כך, למעלה מ־300 אנשים נפצעו בפיגועים, וסבלו ממגוון טראומות פיזיות ופסיכולוגיות.

ההרס שנגרם כתוצאה מהפיצוצים התרחב מעבר לסביבה הקרובה, גרם נזק לבניינים והפיכת פחד בקהילות. הרשויות הטורקיות, יחד עם חוקרים בינלאומיים, קשרו במהירות את ההפצצות לאל-קאעידה ולקבוצות קיצוניות מקומיות, מה שמצביע על מתקפה מתוכננת היטב שמטרתה לעורר את המתיחות העדתית ולהפיץ טרור.

קורבנות הפיגוע:

קורבנות הפיגועים בבית הכנסת באיסטנבול הקיפו חתך נרחב של החברה הטורקית, והמחישו את האופי חסר ההבחנה של פעולות טרור כאלה. בין ההרוגים היו חברי הקהילה היהודית שהגיעו להתפלל, בהם כמה אנשי קהילה בולטים, וכן טורקים מוסלמים ששהו באזור או עבדו כאנשי ביטחון. אובדן החיים והיקף הפציעות שנגרמו הדגישו את ההשפעה העמוקה של הטרור על ההרמוניה הקהילתית ועל חיי הפרט.

לאחר האירועים הגיע זרם חזק של צער וסולידריות מתוך טורקיה ומרחבי העולם. נערכו משמרות זיכרון ואזכרות, בהשתתפות בני כל הדתות, והביעו אבל קולקטיבי וגינוי חריף של הטרור. ממשלת טורקיה וכוחות הביטחון הגבירו את מאמציהם להילחם בקיצוניות, ועבדו בשיתוף פעולה עם סוכנויות בין־לאומיות כדי לטפל בגורמים השורשיים לאלימות מעין זו.

הפצצות בתי הכנסת באיסטנבול בשנת 2003 נותרו תזכורת קודרת לאיומים העומדים בפני מיעוטים דתיים ואתניים ולאתגר המתמשך של הבטחת הביטחון והסובלנות בעולם מקוטב יותר ויותר. האירוע מדגיש את החשיבות בשמירה על ערנות, אחדות וחוסן אל מול השנאה והקיצוניות.