הפצצת בית הכנסת רחוב קופרניק בפריז ב־3 באוקטובר 1980, הייתה אירוע מזעזע שסימל את אחד המקרים המוקדמים ביותר של טרור בין־לאומי מודרני נגד יהודים במערב אירופה. מתקפה זו לא רק נועדה להחדיר פחד בקהילה היהודית אלא גם ביקשה לערער על ערכי החירות, השוויון והאחווה של הרפובליקה הצרפתית. במוצאי שמחת תורה, חג יהודי משמח החוגג את סיומו של המחזור השנתי של קריאת התורה ותחילתו של מחזור חדש, הפך הפיגוע אירוע חגיגי לליל אבל וסימן רגע קודר בצרפת אחרי מלחמת העולם השנייה.

רקע כללי:

בית הכנסת ברחוב קופרניק, הממוקם ברובע ה־16 היוקרתי של פריז, אירח קהילה של כ־300 איש לתקופת חגי תשרי. הנוכחים היו ברובם צעירים, שנאספו לציון סיום חג שמחת תורה. בית הכנסת, שניצב בשכונה שקטה ואמידה לא היה מוכן למתקפה כל כך אכזרית ובלתי צפויה.

פרטים על הפיגוע:

מטען חבלה שהונח על אופנוע שחנה מחוץ לבית הכנסת התפוצץ בדיוק כשהקהילה התכוננה לצאת מהתפילה. הפיצוץ גרם נזק רב לבית הכנסת ולרכבים הסמוכים, והפיץ כאוס ובהלה בקרב הנוכחים ותושבי המקום. עיתוי הפיצוץ, במקביל לסיום התפילות, הראה כי בכוונת העבריינים לגרום לנפגעים רבים מקרב המתפללים.

קורבנות הפיגוע:

המתקפה גבתה את חייהם של ארבעה בני אדם: עליזה שגריר, ז'אן מישל בארבה, פיליפ בוסו והילריו לופז־פרננדז. עליזה שגריר הייתה רעייתו של הקולנוען הישראלי מיכה שגריר. ז'אן מישל בארבה ופיליפ בוסו היו צרפתים, עוברי אורח ששהו במקרה ליד בית הכנסת בזמן הפיצוץ. גם הילריו לופז־פרננדז, פורטוגלי שעבד כשרת בבית ספר סמוך, היה בין ההרוגים. נוסף על ההרוגים, הפצצה גרמה לפציעות בקרב רבים והותירה צלקות פיזיות ונפשיות בניצולים ובקהילה היהודית הרחבה יותר.

התקיפה יוחסה תחילה למגוון קבוצות קיצוניות, כשהאצבעות מופנות אל עבר פלגי המזרח התיכון והימין הקיצוני. עם זאת, האחריות מעולם לא ניטלה באופן סופי, והמקרה נותר אפוף מסתורין במשך שנים, ותרם לאקלים של פחד וחוסר ודאות בתוך הקהילה היהודית והפריזאית הרחבה יותר.

הפיגוע בבית הכנסת ברחוב קופרניק הוא תזכורת חדה לסכנות של אנטישמיות וקיצוניות. הוא מדגיש את הצורך המתמשך בערנות, בסולידריות ובהגנת כל הקהילות מפני שנאה ואלימות. לאחר מכן, התבקשו ממשלת צרפת וגופים בין־לאומיים לנקוט עמדות חזקות יותר בנוגע לטרור ולחזק את אבטחת מקומות הפולחן והמפגשים הקהילתיים. אירוע טרגי זה נותר דוגמה נוקבת לצורך במחויבות מתמשכת לשלום, לסובלנות ולכבוד הדדי בין קהילות מגוונות.