מריסה רקל סעיד, נודעה בשם 'החיוך של הקהילה' על ידי עמיתיה, בשל העליזות התמידית שלה, עבדה כפקידת קבלה לאחר תקופה בלשכת התעסוקה. מאמציה הובילו לעתים קרובות לכך שמחפשי עבודה הביאו לה מתנות בהכרת תודה, למרות שהיא התנערה בצניעות משבחיהם. מחויבתה למצוינות בעיסוקיה המקצועיים והאקדמיים, מריסה למדה חינוך באוניברסיטת בואנוס איירס. בגיל 22 בלבד, היא הייתה בעלת משמעת עצמית יוצאת דופן.