לנעמי גרסיאלה רייספלד, בת 36, היו חיים אשר התאפיינו במאבק ובהקרבה. בגיל 17, בתקופת הדיקטטורה האזרחית־צבאית, נאלצה לעזוב את ארגנטינה. עם שובה בשנת 1983 החלה ללמוד עבודה סוציאלית, למרות שהייתה אם לשתי בנות, אנה קלרה ולוסיה, וגרושה מבעלה. 

החוסן והיכולת העצומים שלה הביאו אותה לסיים את לימודיה בהצטיינות. היא הועסקה כמורה לגיל הרך במחלקת המסחר, והגדילה את השתכרותה במכירת סחורות עצמאית כדי להסתדר כלכלית. נעמי נהנתה משירה ומתיאטרון, וחלקה את התשוקות הללו עם בנותיה. כאשר בנותיה החלו את לימודיהן בבית הספר היסודי היא השיגה תפקיד במחלקת השירות החברתי של הקהילה היהודית, שם סוף סוף קיבלה את ההזדמנויות המגיעות לה. בבוקר 18 ביולי 1994 החליפה נעמי עמית ממשרדה כאשר הותקף בניין הקהילה היהודית על ידי מכונית תופת, אשר גבתה את חייה וחיי 84 אחרים, ופצעה למעלה מ־300 בני אדם.