אלברט רביבו, בן 55, היה חבר מכובד בקהילת יהודי מרוקו וסוחר עצים מצליח, אשר איבד את חייו באופן טרגי במעשה אלימות שטלטל את הקהילה. ב־11 בספטמבר 2003, כשיצא מהחנות שלו בשוק 'לקריה' בקזבלנקה, רביבו נפל קורבן לירי קטלני. המעשה הנורא הזה היה אחד משני מקרי רצח שכוונו כלפי חברי הקהילה היהודית של מרוקו בתוך שלושה ימים בלבד, והדגיש את עליית הרגשות האנטישמיים והאלימות במדינה.

הרצח של רביבו, אשר נקשר תחילה בשוק השחור ובהברחות, הובן מאוחר יותר כחלק מדפוס רחב יותר של התקפות ממוקדות נגד יהודים, וסימן עלייה מסוכנת בלוחמנות האיסלאמיסטית במרוקו. מותו בטרם עת הגיע בעקבות סדרת פיגועי התאבדות ב־16 במאי 2003, שכבר הפילו פחד ואי־ודאות בקרב הקהילות היהודיות והרחבות יותר במרוקו. בין המטרות של ההפצצות הללו היה מרכז יהודי בקזבלנקה, וזה הדגיש את האיום הספציפי שעמו התמודדו יהודי מרוקו מפני קבוצות איסלאמיסטיות אלימות.

חייו ומותו הטרגי של אלברט רביבו הדגישו את מצבם הרעוע של היהודים במרוקו, מדינה עם היסטוריה עשירה של נוכחות יהודית כבר מאות שנים, שהייתה עדה לירידה חדה באוכלוסייתה היהודית בשל הגירה המונעת מחשש לביטחונם ורצונם של היהודים בעתיד בטוח יותר. הרצח של רביבו, ורציחתו של אלי אפריאט אחריו, שימשו תזכורת חריפה לפגיעות העומדות בפני הקהילה היהודית במרוקו, ותרמו לתחושת הדחיפות הגוברת בקרב יהודי מרוקו בנוגע לביטחונם ומחייתם במדינה בטווח הארוך.

בעוד שהקהילה מתאבלת על אובדן חבר הקהילה האהוב, נותר זכרו של אלברט רביבו כקריאה למודעות ולפעולה נגד אנטישמיות ואלימות, וכהבטחה שמורשתו מעוררת מאמצים לשלום, לסובלנות ולהגנה על קהילות פגיעות בכל מקום.