לורי גילברט-קיי, נשמה זוהרת ועמוד התווך של קהילתה בסן דייגו, איבדה את חייה באופן טרגי במעשה גבורה הירואי שינציח לעד את שמה כסמל לאלטרואיזם ואומץ לב. ביום שנועד להתבוננות ולפולחן, במהלך תפילות פסח בבית כנסת בפוויי, קליפורניה, הקריבה לורי את ההקרבה האולטימטיבית, כשהיא מגנה על חבר קהילה מפגיעה, תוך שהיא מגלה חוסר אנוכיות מוחלט.

חייה של לורי היו אריג של אהבה, מסירות ומחויבות בלתי מעורערת לאמונתה ולקהילתה. כרעייה אהובה לד"ר הווארד קיי, אם מסורה לבתם, האנה, ובעלת חברה רבים, היא ניהלה את החיים בחן ובחמלה. הנוכחות של לורי הייתה מקור של אור ושמחה לסובבים אותה, תמיד להוטה לתת יד, להציע תמיכה או להשתתף בחגיגה.

הקשר העמוק של לורי למורשת היהודית היה אבן היסוד של חייה, המנחה את מעשיה וההשראה לנדיבותה. היא הייתה מעורבת בענייני קהילתה, ומצאה שמחה בטקסים ובמסורות הקהילה. הפילנתרופיה של לורי התרחבה מעבר למעגל הקרוב שלה; היא הייתה מגדלור של טוב לב, לעתים קרובות עסקה במעשי צדקה, התנדבות וסיוע למען הנזקקים.

בהיותה גננית נלהבת, נהנתה לורי מההנאות הפשוטות של הטבע, טיפחה יופי בנווה המדבר בחצר האחורית שלה ושיתפה אותו עם אחרים. העניין שמצאה בפוליטיקה ובנושאים חברתיים הראתה את עיסוקה בעולם הסובב אותה, כשהיא חותרת תמיד להבנה עמוקה יותר ולהשפעה רבת־משמעות.

עזיבתה בטרם עת של לורי הותירה חלל בלבם של מי שהכירו אותה, אך מורשתה מוסיפה להתקיים. באמצעות מעשה האומץ האחרון שלה היא הייתה לסמל של אהבה חסרת אנוכיות ותזכורת לעוצמת הרוח האנושית. בכבוד שאנו חולקים ללורי גילברט־קיי אנו חוגגים חיים עשירים במטרה, בטוב לב ובמחויבות מתמשכת לעשות את העולם למקום טוב יותר. יהי רצון שזכרה יהא מבורך ויעורר את כולנו לחיות באומץ, בחמלה ובמסירות כפי שהדגימה לנו לורי.