מיריי קנול, ניצולת שואה בת 85, ניהלה חיים שבלטו בחוסן וביכולת להוקיר כל רגע. היא נולדה ב־28 בדצמבר 1932, שרדה את הפרקים האפלים ביותר של ההיסטוריה האנושית, ולבסוף נרצחה באכזריות בדירתה בפריז ב־23 במרץ 2018. שלטונות צרפת הכירו רשמית במעשה הנתעב הזה כפשע שנאה אנטישמי, והדגישו את העלייה המטרידה של אירועים מסוג זה בצרפת. סופה הטרגי של מיריי הגיע מידי שני תוקפים, יאסין מיהוב ואלכס קרימבקוס. מיהוב, שכנה של מיריי מילדות, בגדו בעשרות שנים של היכרות עימה וביצע את המעשה הנתעב הזה. החשודים דקרו את מיריי אחת עשרה פעמים לפני שהציתו אותה ואת דירתה, מתוך המחשבה המוטעית ש'היא יהודייה, חייב להיות לה כסף'.

חקירת הרצח של מיריי הייתה מהירה, ושיקפה שינוי חברתי ושלטוני בהכרה ובטיפול באלימות אנטישמית. הפרקליטות של פריז הכריזה כי הרצח בוצע על רקע האמונה היהודית של מיריי, החלטה שהושפעה מכישלונות העבר במקרים דומים. ב־9 בנובמבר 2021 נידון מיהוב למאסר עולם, בעוד שקרימבקוס קיבל 15 שנים על גניבה ממניעים אנטישמיים. גזר הדין הזה סימן רגע קריטי בעמדה המשפטית והמוסרית של צרפת כלפי אנטישמיות.

הלווייתה של מיריי ב־28 במרץ משכה אלפי אבלים, עדות להשפעתה ולצער הקולקטיבי על אובדנה. סיפור חייה, מהישרדות בשואה ועד להיותה קורבן לאנטישמיות המודרנית, משמש תזכורת נוקבת להתמדה של השנאה, אך גם לחוזק המתמשך של קהילה וזיכרון. בעוד שצרפת מתמודדת עם ההיבט האפל הזה במרקם החברתי שלה ממשיכה מורשתה של מיריי קנול לעורר קריאות לאחדות, לסובלנות ולצדק.